אתה קם בבוקר כדי להגיע למקום אליו אתה בכלל לא רוצה באמת להגיע. אתה שוטף פנים ומגלה שאין מגבת תלויה על הוו, ולאחר שטפטפת מים מהידיים על כל הרצפה, אתה מנגב את הפנים עם המרפק, ואת הידיים על החולצה. אתה יוצא למטבח ונתקל בסרחון נוראי, וכשאתה פותח את הארון מתחת לכיור, פח הזבל קורא לך "תוציא אותי מפה בן אדם, אני נחנק!". אתה יוצא מהבית ומגלה שהרכב שלך שינה צורה. השכנה שוב ניסתה להחנות בסמוך אליך.
אתה יוצא לדרך, ואומר לעצמך "תרגע, הנה עכשיו היום ישתפ…", אבל לפני שהספקת לסיים את המחשבה אתה כבר מוצא את עצמך בתוך פקק ענק. חום אימים בחוץ, אתה נוטף זיעה מבית השחי ומהמצח, והורידים בעניים שלך עומדים להתפוצץ מעייפות. אגרופיך קפוצים על ההגה, אתה מסתכל מסביבך ורואה את האנשים בפקק מסביבך, ערסים, פריחות, רוסים, ערבים, שוטרים מסריחים, חיילים פעורים, ילדים מעצבנים, נהגות זקנות ופשוט המון אנשים מעצבנים וסתומים…. ופתאום כל כולך מתמלא בדבר אחד, הדחף הטהור והאמיתי להרוג.
